פסק-דין בתיק ת"ק 16780-07-12

1.         לפניי תביעה קטנה העוסקת בנזקי רכוש שאירעו לרכב מס' רישוי 14-802-13 אשר היה במועדים הרלבנטיים לתאונה בבעלות התובע 2 (להלן: "התובע") על אף שנרשם במשרד הרישוי על שם אמו התובעת 1 (ראה בקשה מס' 1).

2.         על פי הנטען הנזק נגרם בשל מעשה מכוון שבוצע על ידי הנתבע ביום 9/6/11 כאשר הלה בעט ברכב וגרם לו נזקים ישירים וירידת ערך בסך של 2,783 ש"ח, כל זאת על פי חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה.

3.         על פי עדות התובע ביום האירוע הגיע ליד ביתו של הנתבע על מנת לרשום פרטי רכב אשר היה בבעלות אחיו של הנתבע ואשר על פי הנטען גרם לו נזקים בשל תאונה יום קודם לכן. כשהגיע למקום וכשהיה בתוך הרכב, אחיו של הנתבע ראה אותו עומד שם ואז חסם אותו ברכבו. כשהתובע ביקש ממנו להזיז את הרכב הוא סירב. באיזשהו שלב הגיע הנתבע החוצה כאשר הוא אוחז בכלב וכן מלווה באביו וביקשו ממנו לפתוח את החלון. לאחר שפתח את החלון ביקש אביו של הנתבע להחליף פרטים ולאחר שהתובע ביקש ממנו להביא את הניירת לשם התנפל עליו הנתבע והחל להלום בפניו ולאחר מכן ברכב ולבעוט בו.

4.         הנתבע מכחיש כי גרם נזק מכוון לרכב. הנתבע מאשר כי התובע הגיע לשם, אך יחד עם זאת הוא טוען כי הוא יצא מחוץ לביתו , ביחד עם אביו והכלב, על מנת לראות מה קורה ולפתע ראה את התובע כשהוא ישוב ברכבו מוציא יד לכיוון גופו של אחיו. לאחר מכן הוא ראה את התובע מנסה לחבוט באחיו  ובורח בנסיעה וכתוצאה מכך שהתחיל לנסוע במהירות הנתבע ניסה לברוח כדי לא להידרס ואז קיבל מכה במרפק מהרכב.

5.         לאחר שבחנתי את הראיות שהונחו לפניי אני סבור כי דין התביעה להתקבל.

6.         התובע בתמיכה לעדותו הביא את עדת תביעה גב' תגיל אמסלם אשר ישבה ברכב התובע בזמן האירוע ואישרה כי הנתבע הלם בפניו של התובע ולאחר מכן החל לחבוט ברכב כאשר ציינה שהוא נתן מכה בחלון וכן מכה בדלת האחורית שמאלית במקום בו ישבה. אמנם עדה זו לא טענה כי הנתבע נתן מכה בפגוש האחורי, אך יחד עם זאת בשל רצף האירועים המהירים והצפופים ואופיים של אירועים אלימים אלו סביר הוא כי לא תזכור או תבחין בכל הפרטים במדויק ואת מספר החבטות שהיו.

7.         בנוסף הובא לעדות שמאי הרכב, מר שמעון בן שימול, אשר טען כי הפגיעות ברכב אינן אופייניות לפגיעה של כלי רכב אחר. השוני נעוץ בגובה הפגיעה ואין חדירה לצבע כאשר לטענתו הסבירות היא שמדובר בפגיעה מדבר מעוגל. עדות זו יכולה להתאים לגרסת התובע לפיה הנתבע חבט ברגלו ברכב.

8.         מאידך, עדות הנתבע עשתה עליי רושם בלתי אמין. עדותו לא עלתה בקנה אחד עם עדותו במשטרה, שם אמר כי בתחילה רכב התובע פגע בו ורק לאחר מכן התובע תקף את אחיו של הנתבע. לפניי הוא תיאר את סדר הדברים הפוך.

9.         הנתבע לא מצא לנכון להביא עדים מטעמו לישיבת היום, כגון אחיו ואביו שאין חולק שהיו במקום וזאת לאחר שהסברתי לו בישיבה מיום 28/10/12 מה המשמעות של אי הבאת עדים.  יתרה מכך, אביו היה באולם ישב ליד הנתבע ויעץ לו בשתי הישיבות אך הנתבע לא טרח להעידו. משלא מצא לנכון להביא עדים אלה לעדות, הדבר פועל לחובתו ולא נותר לי אלא ללכת בהתאם לחזקה שאילו עדים אלה הובאו לעדות הם לא היו תומכים בעדות הנתבע.

10.        חיזוק נוסף לתביעה ניתן למצוא בדו"ח פעולה של המשטרה מיום האירוע שם התובע חזר על גרסתו ובנוסף השוטרים תיעדו את הנזקים שנגרמו לרכב בדלת האחורית השמאלית.

11.        הנתבע טען לפניי כי מבחינה רפואית לא היה באפשרותו לבצע את המעשים המיוחסים לו בשל חבלה שנגרמה בברכו בחודש מרץ 2011, אולם עיון במוצג נ/1 מלמד כי הנתבע לא היה משותק לחלוטין מכל פעילות, אלא הוא התלונן על כאבים בכפות הרגליים ובדריכה. במסמך שנערך ביום 17/3/11 הוא הופטר מעבודה משרדית ומתורנויות במשך חודשיים, אך יחד עם זאת לא נמצא כי הוא סובל מאי יציבות. במסמך נוסף מאוגוסט 2011 נמצא שטווח התנועות תקין ללא דלדול שרירים ועל כן אינני מקבל את טענתו שהיה מושבת לחלוטין, על אף הכאבים בהם היה נתון.

12.        בשים לב לכל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע 3,235 ש"ח (נזק בתוספת שכר שמאי) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9/6/11 ועד התשלום המלא בפועל.

13.        בנוסף אני מחייב את הנתבע בהוצאות התובע בסך של 1,000 ש"ח.

14.        מזכירות ביהמ"ש תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ג, 18 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: